*
רק על עצמי לספר ידעתי…
אז ככה, נולדתי בברזיל לאמא ואבא שנפרדו חודשיים לאחר לידתי. אמי עלתה לארץ ומאז לא הכרתי אותו ודמותו תמיד היתה אפופת מיסתורין ובכלל כל סיפור אהבתם, עד גיל חמש חיינו אמא ובת, אני הייתי כל עולמה...כשהייתי בת חמש אמי התחתנה ועברנו לקיבוץ, הגעתי לבית הילדים ישר ללינה המשותפת.
היתה לי צמה ארוכה ומבטא דרום אמריקאי כבד, עד היום אני זוכרת את השעות שהייתי עומדת ושוברת שיניים להפוך את ה'ר' שלי ל 'ר' של כל הילדים.
לבשתי בגדים כאלה "מגונדרים", מהר מאוד הייתי די בודדה...ילדת חוץ, אאוטסיידרית כזאת שאמא שלה מדברת ספרדית כל הזמן, גם התברר לילדים שאין לי אבא ופרט זה הוסיף לבידול.
אז ברחתי לציור, ישבתי שעות בצד וציירתי, הציור הציל אותי!
זה על קצה המזלג...בסופו של דבר אני מאמינה שהתחזקתי ואני כל הזמן עובדת על ״זה״ וזה אף פעם לא נגמר! "הילדת חוץ" הזאת תמיד מחכה לי בפינה ואני נלחמת בה, אבל לא שוכחת שבלעדייה לא תהיה לי יצירה.